top of page

על כל אלה-ועוד: מחווה לנעמי שמר

עודכן: 7 בינו׳ 2022

השיר של נעמי שמר "על כל אלה" הוא בעל כותרת שלמעשה מצביע על העושר הגדול והמגוון העצום של שיריה, שנוגעים לכל תחומי החיים בארצנו.

אך מעֵבֶר לאוסף השירים של נעמי הנוגעים ללבנו ומשתלבים בחיינו, ניתן להבחין לא פעם בניצוצות של נבואה בשיריה. למשל, השיר "ירושלים של זהב", שנכתב על ידה זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים ובוצע לראשונה כ-3 שבועות בלבד לפני המלחמה, הפך כהרף עין ל"המנון המלחמה" שנטע חזון בליבם של הלוחמים ששחררו את העיר. בשיר "נבואי" נוסף, הפעם על עצמה, כתבה את המלים "עצוב למות באמצע התמוז"...ומעניין לציין שחודש תמוז הוא החודש בו נולדה נעמי שמר (י"ז בתמוז תר"צ), וגם החודש בו נפטרה (ז' תמוז תשס"ד).

לאוצר הבלום של שיריה, יש תרומה עצומה לתרבות בישראל. ובכן הרי לכם שיר—מחווה לנעמי שמר, בו משולבים בקומבינציה מקורית שמות של השירים וגם שורות מתוכם.




על כל אלה—ועוד: מחווה לנעמי שמר

מאת ד"ר אביבה סטניסלבסקי ©כל הזכויות שמורות

השירים של נעמי שמר חובקים זרועות עולם

שופעים חדוות חיים ואהבת אדם.

יש לה שירים של חג, ושירים של חול,

על כל אלה וַעוד—וזה לא הכֹל.

לאֶלֶף שירים וַשיר, נעמי הזַמֶרֶת

היא שרה כמו ירדן, הרי גולן וכִנרת.

עם השמש והאור שהיא עוד זוכרת

וכך, עוד לא קרה שהחגיגה נגמרת.

נעמי שרה על אתמול, נעמי שרה על מחר

והכֹל פתוח, ועוד לא מאוחר.

עם שירים של חזון, שירים של חלום,

יש לה יום-יום חג, וגם חג יום-יום.

נעמי מתלהבת כשהדואר בא היום

וגם כאשר שלומית בונה סוכת שלום.

עם מטרייה לִשניים, גם הגשם נהיָה אור,

גם אם שלג על העיר, או העיר בְאפור.

היא שרה על דבש ועוקץ, על מתוק וגם על מר,

ועל פגישה לאין קץ לִשנינו מאותו הכפר.

בַשירים יש בכי, בַשירים יש צחוק,

כי עוד לא הגענו והאופק עוד רחוק.

בַחיים היא רואה תמיד את הערך

עם אנשים טובים בְאמצע בדרך.

ואיתם היא גם מוכנה לצעוד

כי היא יודעת טוב מאד

שבכל מקום בארץ יש לה חבר

ובַשער יש אורח, אורחים לקיץ בֶחצר.

היא תעשה טיול גדול וגם טיול קטן.

תעורר אהבתם של פועלי בניין.

לפעמים לבד תצעד כמו זַמָר נודד

עם סימנים בדרך כשעל אֵם הדרך עץ עומד.

בחורשת האֵקליפטוס תבַלֶה בשעות הפנאי

ותתפעל בהיאחזות הנח"ל בסיני.

על ראש שמחתה תכריז: "עוד לא אהבתי די,

כי אין לי רגע דל—בבית חלומותַי".

תבקש: "חפש אותי", כל פעם שבא אורח.

היא תבוא לרקוד לו וולס לַהגנת הצומח.

היא תכתוב סֶרֶנָדָה בִצלילים וּבְחרוז,

בקיץ תלבש לבן—בְאמצע התמוז.

אל תשאלו אותי: כיצד כל שיר נולד

משירת העשבּים עם ניגונם המיוחד?

או משירו של אבא, או מן האלף-בית?

הופה, הופה היי—ועוד מנגינה יוצאת!

היא תזַמֵר עם הפסנתר, במז'ור וּבְמינור,

ולכל שיריה היא גיטרה וכינור.

בקסם, מְחַבֶרֶת מלים ומנגינה

בצירופים נפלאים ששרים הללוי-ה.

המלים העתיקות נותנות לה כֹח ומקור,

התנ"ך שגור בפיה, ושירהּ נהיָה מזמור.

נעמי חֶלֶק מהעם –מעוּרָה בתולדותיו

המנוניה: "לו יהי" ו"ירושלים של זהב".

מביטה על ארצנו ומונה מה אין וַיש,

מבטיחה: יתחדש הכֹל-- גם אתה תתחדש.

לא ינצחו אותה—היא תדע להתמודד.

בְמפרש לבן באופק, גם אותנו תעודד.

אין דבר אם יש קושי, כישלון או כאב,

היא תקום מחר בבקר עם שיר חדש בלב.

כנַגֵן הַמְנַגֵן עם נשמה ושאר-רוח,

עם אמונה ותקווה שהכֹל עוד פתוח.

באהבה גדולה בכל זֶמֶר וַזֶמֶר,

על כל אלה וַעוד—נודה לך נעמי שמר!





246 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page